יחס המקרא ומקורות חז"ל לטיפול סרוגייט "כלה ללילה אחד"האם הגדרת הסרוגייט כזנות או הגדרת הסרוגייט כטיפול פרה רפואי שיקומי?

שאולי יצחק

עו"ד מוסמך לעבודה סוציאלית קלינית ומומחה לשיקום

מבוא

אנשים המתקשים ביצירת קשר מיני וזוגי ולהם בעיות מיניות קשות בפקוד המיני פונים למרפאות לטיפול ויעוץ מיני. הטיפול במרפאות כגון דא, מתבסס על גישות טיפוליות מורכבות כגון הגישה ההתנהגותית, שהיא הבסיס לטיפול המיני הקלאסי ובהתאם לצורך משולבים בו גם טיפול קוגניטיבי, טיפול פסיכודינמי טיפול משפחתי וטיפול זוגי.

ד"ר רונית אלוני, הייתה הראשונה שהביאה לארץ את נושא הטיפול המיני בעזרת סרוגייט בטיפול המיועד לאנשים בעלי נכויות פיזיות קשות. לפני כשלושים שנה פתחה, ד"ר רונית אלוני, מרפאה לטיפול ושיקום מיני בתל אביב בה פועל צוות רב מקצועי טיפולי מיומן. הצוות הטיפולי מציע מגוון שירותי טיפול ושיקום לנשים ולגברים המתקשים ביצירת קשר מיני וזוגי. כעבור מספר שנים אושר הטיפול גם לנכי צה"ל המטופלים באגף השיקום במשרד הביטחון.

בנוסף לגישות הטיפוליות שהוזכרו לעיל משלבת המרפאה של ד"ר רונית אלוני גם טיפול חדשני טיפול מיני בעזרת סרוגייט. בתחילת הדרך נפלה בחלקי הזכות שיחד עם ד"ר רונית אלוני הוסדר ואושר מתן טיפולי סרוגייט לחיילים שנפצעו במהלך שירותם הצבאי – נכי צה"ל הסובלים מנכות פיזית ונשית קשה, כגון נפגעי ראש קשים ומשותקים. לאחרונה נבחנת האפשרות להסדיר טיפול סרוגייט גם להלומי הקרב ולנכים הסובלים מפוסט טראומה קשה , הסובלים, ללא ספק, מבעיות בתפקוד המיני.

בתחילת הדרך עם הכנסת הסרוגייט לישראל, עמדנו יחד, לפני מדבר רחב ידיים. עמדנו בנקודת ההתחלה, מביטים כה וכה, ימין ושמאל וראינו רק חול וחול. אימת המדבר שרתה עלינו, גייסנו את מיטב כישורינו וכישרונותינו, את מיטב השיקולים ההגיוניים שברשותנו ואת ניסיוננו וסוף דבר בחרנו בכיוון והתחלנו לחצות את המדבר. יחד התחלנו לפסוע, כמו תינוק הלומד ללכת את ראשית מסעו בחיים, בין דיונות החול הזהובות שבמדבר הגדול של העתיד. יחד סללנו שביל שאיש לפנינו עוד לא הלך בו. הינו הראשונים שכבשנו לנו שביל ובעקבותינו באו עוד ועוד אנשים ופסעו  בו אל עבר אופקים חדשים.

כידוע את המדבר יצר הטבע ואת השביל יצרנו אנו - השביל שלימים נתפס בעיננו כחלק בלתי נפרד מהבריאה - בשביל זה אנו פוסעים כבר עשרות שנים ומעלה. כמו טיפות המים, החורצות בסלע ערוץ חדש של נחל, כך שינינו יחד את יחס החברה לחולים ולנכים. בשביל זה שסללנו ממשיכים ללכת אנשים טובים ונפלאים ואין כל חשש שתבוא רוח ותמחק אותו מנוף המדבר כאילו לא היה.

לא ידענו מה ילד יום ולא שערנו מה תהיינה התוצאות בהמשך הדרך. ידענו רגעים עצובים ונוגים, אך גם חשנו רגעים גדולים ומשמחים. היינו חדורים אמונה, כשאנו שזורים יחדיו ואורגים בנימי נפשנו, כוחות ותעצומות נפש ורותמים את הקשיים במטרה "לכבוש את פסגת ההר" - להעניק מזור מרפא ושיקום לנכי צה"ל ולכל אלה הסובלים ביצירת קשר מיני וזוגי ולהם בעיות מיניות וקשיים בתפקוד המיני. ד"ר רונית אלוני, נטלה על עצמה תפקיד שאין נעלה ממנו, לרפא את האדם, לבנות את האישיות ההומאנית ולטפח את העילוי באדם. לרפא את הגוף הכואב, לחזק את הנפש הדואבת, להרבות אמונה, תקווה, חיוך ורצון טוב, ולחזק את הרגש לחיים ואת היכולת להתמודד עם האתגרים והקשיים שבחיינו. ומעל לכל את רגש האחריות לזולת ולחברה. בעיקר נטלה על עצמה את השליחות לרפא, להנעים, להרגיע ולהשקיט את גופו ואת נפשו של האדם שגורלו המר לו.

במאמר זה ננסה לענות על השאלות: מהו הרקע החברתי והמאפיינים הסוציולוגיים והאנתרופולוגיים של הסרוגייט?  ובעיקר לנסות לבחון מה היה יחס המקרא ומקורות חז"ל לטיפול סרוגייט , טיפול השנוי במחלוקת ומעורר שאלות אתיות מוסריות וחוקיות. מחד גיסא יש המגדירים את הטיפול המיני בעזרת סרוגייט כזנות ומאידך גיסא יש והטוענים שהסרוגייט הוא תפקיד מקצועי פרה רפואי שיקומי.

רקע תאורטי

ארגון הסרוגייט האמריקאי IPSA מגדיר טיפול הסרוגייט כמודל טיפולי המורכב ממשולש טיפולי – מטפל, מטופל וסרוגייט – הסרוגייט מתפקד כבן / בת זוג חלופי למטופל שיש לו בעיות בתפקוד המיני . במהלך הטיפול שינהם עוברים יחד פרקטיקות של חוויות מתקנות ותרגילים הכוללים נגיעות מיניות וחושניות וכן הקניית מיומנויות מיניות וחברתיות. 

הטיפול המיני בעזרת סרוגייט ניתן על ידי מטפלים מיניים בעלי ניסיון בעבודה עם סרוגייט. הסרוגייט המצורפים לטיפול הם גברים או נשים בעלי רקע טיפולי העוברים הכשרה במרפאה. ההכשרה מתבצעת על פי מתכונת והיקף שעות שנקבעו ע"י הסרוגייט  ארגון הסרוגייט האמריקאי IPSA (International professional surrogates).

הגישה הטיפולית הינה איטית ועוברת תהליך הכולל תרגילים הדרגתיים המתרכזים במודעות הגוף, התרגעות, חוויות מיניות וחושניות שהן לאו דווקא מיניות פיסית. הסרוגייט מסייע להקנות וללמד מיומנויות חברתיות חשובות ודרכים של חיזור חברתי שבסופו של דבר יכללו מגע מיני ואינטראקציה מינית.  

השימוש בטכניקות מיניות ישירות מעלה גם שאלות מוסריות וגם שאלות משפטיות ישנם חוקרים המדגישים את ההבדל בין זנות לבין סרוגייט ומתארים את עבודת הסרוגייט כתוכנית שיש עליה פיקוח מקצועי (homo & Jacobs 1975). חוקרים אחרים קראו תגר על אבחנה זו וטוענים שלנערות טלפון יש תפקיד טיפולי כמו הסרוגייט (stein m.l 1975)  חוקרים אחרים קראו תגר על אבחנה זו וטענו שלמטופלים שהיו להם בעיות בנישואין והלכו לזונה – נישואיהם השתפרו. סוציולוגים טוענים שלמעשה הזנות היא "מוסד חברתי" שקם על מנת לשמור על יציבות החברה ושלמות המשפחה.

Leroy (1972) מדווח שמגע מיני בשם המקצועיות והתרפיה יכול להוות עילה לתביעה משפטית תחת מספר עילות כגון זנות וניאוף. כמו כן החוק הפדרלי קובע שהעברת אישה מחוץ לגבולות המדינה כדי לעסוק בעיסוק לא מוסרי הינו בלתי חוקי ומהווה עבירה פדרלית.

מכיוון שהטיפול בסרוגייט הינו חיוני ובעשורים האחרונים דווחו מאות מטפלים מקצועיים בשירותי הרווחה על שיתוף סרוגייט בתוכניות הטיפול המיני שלהם משכך יש צורך ליצור בסיס חוקי ולקבוע בתקנות כיצד טיפול זה ינתן על ידי מי ומי מוסמך לפקח ולהדריך בנושא זה, כל זאת על מנת למנוע עבירות פליליות כמו גם בישראל יש לקחת בחשבון גם את ההיבט ההלכתי דתי יחד עם ההיבט החוקי פלילי.

המטפלים בתחום המיני עומדים בפני דילמה שהיא השימוש במגע מיני ישיר עם המטפל או הסרוגייט. השימוש יכול לעזור בהיבט הקליני ולהביא להקלה ולמזור לבעיותיו אך מצד שני דבר זה לכאורה אינו חוקי ואינו אתי.

גם Renshaw (1978) מציינת שהפרקטיקה בשימוש בסרוגייט כדי לעזור למטופלים עם בעיות מיניות הינה בעייתית ומעלה סדרה של בעיות ונושאים אתיים ומוסריים לדעתה אין חובה להשתמש במודל טיפולי זה מכיוון שיש הצלחות ותוצאות חיוביות גם במודלים טיפוליים קונבנציונלים אחרים שאינם מעוררים שאלות אתיות ומוסריות. בכל מקרה לדעתה יש צורך לבסס את היחסים בין המטפל למטופל ורק לאחר מכן לעבור לחוויות המיניות או לטיפול בסרוגייט. לדבריה בעוד שמי שרוצה לקנות סקס אחר יכול לקנות חברות , אהבה, נאמנות, איכפתיות, אמון ואמפתיה כמו שמעניקה / מעניק הסרוגייט. לדעתה ההבדל בין זנות לסרוגייט הוא היכולת לבסס קרבה אמון קשר אישי ואינטימיות.

גם Slovenko (1980) מציין שלסרוגייט יש ערך טיפולי והשימוש בבן / בת זוג חלופי הנה טכניקה בעיתית המעלה שאלות אתיות, חוקיות ומוסריות והטיפול בעזרת סרוגייט יכול לכאורה להיכלל תחת המושגים זנות וניאוף.

בהנחה שהסרוגייט אינו מטפל מקצועי וגם לא זונה, הוא למעשה מגשר על הפער שנוצר בין המטפלים המיניים שיכולים רק לדבר על הבעיות המיניות של המטופלים ולהקנות להם כלים להתמודדות אישית לבין הסרוגייט שיכול/ה לתת להם מענה ישיר לבעיותיהם ואפשרות להתמודד בצורה אמיתית וטבעית עם בעיותיהם. לאור כל זאת פותחו כללי התנהגות ראשוניים בתחום זה.

ישנן מרפאות לטיפול מיני שלא יודו בגלוי שהן משתמשות בטיפולי סרוגייט. מרפאות לטיפול מיני יעדיפו להעסיק בתפקיד סרוגייט נשים לא נשואות על מנת להימנע מתביעות אזרחיות ומתביעות בדין האישי דתי (בישראל ידוע הכלל ההלכתי "אסורה על בעלה ובועלה והחשש ממזרות"). הסרוגייט עצמם שומרים על סודיות וחיסיון וכן עוברים בדיקות רפואיות למניעת מחלות זיהומיות. הסרוגייט הינו העוזר של המטפל המקצועי והמטפל הופך להיות האחראי המקצועי הישיר על מעשיו של הסרוגייט.

סוגיות אתיות בטיפול מיני

הסרוגייט צריכים לרכוש ולגבש דעה חברתית אוהדת כדי להימנע מסטיגמה של עבריינות מינית. כדי לעשות זאת עליהם לפתח סדרה של קווים מנחים שיאפיינו את טכניקות הטיפול המקובלות ויבטיחו שכל מטופל יקבל סוג זה של טיפול רק באם באמת הוא זקוק לו. הטיפול יינתן רק לאחר סדרת אבחון והערכה קפדניים.

קיימת נטיה בקרב הציבור לייחס לסרוגייט סטיגמה מוטעית ושלילית ונשאלות שאלות מי הם הסרוגייט? ומה הם עושים? עדיין קיימת בעיה להבין את ההתייחסות החברתית למודל הטיפול בסרוגייט וקיים בלבול בין תפקידי הסרוגייט לבין זנות. נשאלות שאלות אף לגבי תפקודי הסרוגייט ובאיזו פרספקטיבה ניתן למקם אותם כדי לתת לחברה הבנה יותר טובה למהות הטיפול והשפעותיו התראפויטיות.

לדעת Noonan (1984) הסרוגייט מספקים לא רק שירות מיני עבור המטופלים אלא גם מבלים כ- 90% מהזמן המקצועי בפעילות שאינה מינית. בנוסף לכך התפקיד של הסרוגייט נועד לחזק לייעל ולאפשר למידת מיומנויות מיניות חברתיות, על כן הסרוגייט מתפקד מעבר לנושא המיני ויש לו תפקודים טיפוליים נוספים בעלי השפעה טיפולית מוכחת ולא ניתן להגדירו כזנות בלבד. קרי האבחנה המקובלת מתרכזת "במפגש המיני" הזנות מתמקדת בסיפוק המידי של הצורך המיני "פורקן מיני" והסרוגייט מתמקד בתהליך טיפולי ארוך טווח וממושך בחינוך מחדש והקניית אוריינטציה חדשה ומיומנות תפקודיות אדפטיביות בתחום המיני.

Dauw (1991) טוען שנעשו מעט מחקרים ופרסמו מעט מאמרים מקצועיים בנושא טיפולי הסרוגייט וזאת מהסיבות הבאות: מחלוקות חוקיות אתיות ומוסריות. בעיות בביצוע הטיפול. אתגרים מתודולוגיים בביצוע מחקרים כגון דא. ישנן מעט מרפאות המעניקות טיפולים אלה.

S.E.C.S (Sexual enrichment counseling services) היה הארגון הראשון בשיקגו שפרסם לראשונה בציבור כי הוא משתמש בשיטת טיפול זו בעזרת סרוגייט. בשנים 1970-1980 היו להם בממוצע כ- 50 מטופלים בשנה. 89% מהם דווחו על הצלחה בטיפול, 5% לא היו מרוצים ו- 6% עזבו את הטיפול בעיקר בגלל בעיות כספיות.

לדעת Dauw (1983) אף מודל טיפולי אינו שנוי במחלוקת כמו הטיפול בסרוגייט מוקד המחלוקת הוא שאלות מוסריות, אתיות וחוקיות. גם האגודה האמריקאית A.A.S.E.C.T לא נוקטת עמדה ברורה בנושא למעט קביעתה בשנת 1983 שיש להשתמש בטיפו סרוגייט עפ"י כללי האתיקה המקצועית הנוקשים ביותר. Apfelbaum (1977) פרסם ביקורת על שיטת הטיפול בסרוגייט וטען שהנושא אינו מעשי ואסור להשתמש במודל טיפולי זה. הוא מציין כמה מסקנות על המודל עצמו:

א. נוכחות והיווצרות של מתח בין המטופל לסרוגייט בגלל חוסר המקצועיות של הסרוגייט.

ב. הסודיות והחשאיות שעוטפות את תפקיד הסרוגייט.

ג. בעיית ההתנגדות.

ד. הכישלון בשימור המודל הטיפולי לאורך זמן רב יותר (לאחר זמן מה מתעוררות בעיות חדשות).

ה. בעיות שמתעוררות עקב חשדו של המטופל במניעים האמתיים של הסרוגייט.

Apfelbaum (1977) טוען עוד שנעשה מאמץ להציג את הסרוגייט כבעל נוכחות לא בולטת ומשמעותית. במהלך הטיפול הסרוגייט הוצג כתחליף מקצועי ואילו האישיות האמתית של הסרוגייט הוסתרה והייתה אנונימית. למעשה לא ציפו מהמטופל לדבר על המתחים שלו או על הטיפול עצמו וגם לא להעלות שאלות לגבי הסרוגייט. השאירו אותו לתהות על משך הטיפול ותפקוד הסרוגייט ולגבי רגשות הסרוגייט כלפיו או אילו רגשות חווה הסרוגייט עצמו במהלך הטיפול. בעצם לא הייתה חשיפה עצמית של הסרוגייט דבר שהוביל למערכת יחסים אישית לא אמיתית. באשר להתנגדות , בגלל שלסרוגייט לא הייתה שליטה אמתית על הטיפול והוצג כבעל תפקיד פרה רפואי, לא היה לסרוגייט למעשה כלים להתמודדות עם התנגדות המטופל. נמצא שהמטופל לרוב התנגד להצעותיו של הסרוגייט וכן בגלל שהסרוגייט לא הוכשר מקצועית לטפל בהתנגדויות אלו שהתעוררו במהלך הטיפול. נוצר בלבול בזהות המקצועית שלהם שלא תרמה לאפקטיביות הטיפולית.

בעיה נוספת שהתעוררה היא יכולת המטופל לבטוח בתגובות הסרוגייט. המכשול האמיתי באשר לאסטרטגיה של תן וקח ביחסים בין המטופל  לסרוגייט היא חוסר האמונה מצד המטופל שאכן הסרוגייט מגיב אליו ונתון כל כולו אליו.  המטופל חושב שהסרוגייט מרגש עצמו בעזרת פנטזיות  משלו או מחזיק בדעות לא שלמות עליו ובכך פוגע ברגשותיו.  Apfelbaum (1977) ממליץ לשות מאמץ נוסף על מנת לחשוף את תפקידי הסרוגייט בצורה אמיתית כמו גם מציע מספר המלצות: הסרוגייט חייב לעבור הכשרה מקצועית ולגבש זהות מקצועית משלו. כל המטפלים חייבים לעבוד כצוות טיפולי ולא לעבוד לבד. האסטרטגיה הטיפולית חייבת להרשות שימוש בגוף האדם תוך שימוש במגוון של רגשיות ופיסיות. למותר לציין כי בחלוף למעלה משלושים שנה רוב ההמלצות הנ"ל יושמו ואף למעלה מכך וכיום טיפול הסרוגייט מקצועי יותר ומשופר טיפולית יותר. כיום למעשה המטופלים עוברים סדרת אבחונים והערכות לפני שמתאימים להם את הסרוגייט, גם מבחינה אישית וגם מבחינת התאמת הסרוגייט לבעיותיו של המטופל (מוכרת האמרה הידוע בטיפול זוגי שבחדר השינה נמצאים שלוש זוגות בני הזוג עצמם, הוריו של בן הזוג והוריה של בת הזוג). ניתן לציין כי משנת 1965 ואילך מחקרים מראים שהשימוש בשיטת טיפול בעזרת סרוגייט כחלק מתוכנית טיפולית כוללת , הוכחה בהצלחה והביאה לפתרונות ולשינוי תרפויטי. ניתן לציין כי ההצלחה הטיפולית בסרוגייט תלויה במספר משתנים:

א. יש להביא להכרה חברתית מקצועית לסטטוס המקצועי של הסרוגייט.

ב. שימוש במודל לחשיפה עצמית.

ג. מודעות לעניין הבעייתיות וההתנגדות הפוטמציאלית של המטופל.   

ד. שיתוף מלא של הסרוגייט בצוות המקצועי הטיפולי הכולל.

טיפול בעזרת סרוגייט הוכיח כי הושגו תוצאות חיוביות בהרבה מקרים תוך זמן קצר יותר מאשר בטיפולים קונבנציונאליים והמידע מוכיח שהטיפול יכול לעזור להרבה מטופלים ויש להפוך אותו לכלי טיפולי שכיח יותר בקליניקות. 

יצר המין: פרו ורבו והתגובה המינית ממחישים יותר מכל את המורכבות הביו-פסיכוסוציאלית של בני האדם. יחסי מין מוצלחים מחייבים תקניות ביולוגית, עמדות חברתיות חיוביות ומצב נשפי רגשי תקין והולם. משום כך ומכיוון שהמיניות היא הציר המרכזי בחוויה האנושית אפשר לבחון אותה מנקודות מבט רבות. מקורות הידע על המיניות והטיפול המיני הם רבים ושונים ואף המטפלים באים ממגוון מקצועות. 

שני מאפיינים חשובים יש לעניין הטיפול המיני. האחד שכיחות גבוהה של בעיות הגורמות למצוקה נפשית ממשית ובעקבותיה חיפוש אחר עזרה טיפולית. הדבר משתקף באמרה " שחיי המין בסדר הוא עשרה אחוז מהחיים אך כאשר מתעוררת בעיה בתחום חיי המין הוא תשעים אחוז מהחיים".

הטיפול המיני הוא תהליך שבו מטפלים בעלי הכשרה  מתאימה מסייעים למטופל או לבני זוג בפתרון , שיפור והקלה בקשיי התפקוד או בלבטים בתחום המיני. מקצוע הטיפול המיני אינו מוגדר בחוק . הוא אינו נכלל בין המקצועות הרפואיים או הפרה רפואיים המוכרים על ידי משרד הבריאות (ידועה האמרה שפעם רופא מומחה נקרא מומחה ל"עור ומין" לאחרונה נלקחה ממנו המין ונותר רק עם העור). מאחר ואין גם עדיין הגדרה בחוק לפסיכותרפיה אין גם הגדרה לתת ההתמחויות בה. לכן אין למעשה כל חוקים או תקנות אתיות המחייבים את כל העוסקים בתחום הטיפול המיני. איט"ם האגודה הישראלית לטיפול מיני נאבקת מאז הקמתה למען הכרה  מקצועית חוקית ובמקביל להנחלת הקוד האתי שלה בקרה המטפלים העוסקים בטיפול בבעיות מיניות. פיתוח גלולת הוויאגרה וההזרקה להשגת זיקפה הובילה ל"מדיקליזציה" של הטיפול המיני ורופאים שונים ברובם אורולוגים החלו לזהות את השימוש באמצעים תרופתיים עם טיפול מיני ואנשים ללא כל הכשרה בנושא של מיניות האדם וללא כל הבנה בהשלכות הנפשיות והזוגיות של המיניות החלו להציג עצמם כמטפלים מיניים.

ההיבטים השונים של הטיפול המיני כוללים : את המעשה המיני עצמו – במשך השנים היו הבטים שונים של ההתנהגות המינית במוקד של דיונים אתיים רבים. בתאולוגיה , בפילוסופיה ובסקסולוגיה. יחסי מין מחוץ לנישואין, אוננות הומוסקסואליות זכו להתייחסות נרחבת והם קוטלגו על פי מושגים שיפוטיים כמו נורמלי לא נורמלי , מוסרי לא מוסרי, חטא ולא חטא.

כלל נוסף הינו הקשר בין המיניות לבריאות ולפוריות – מאחר ומיניות קשורה בפוריות ומכיוון שמשתמשים  בטיפול באמצעים רפואיים למחלות רבות יש השלכות על התפקוד המיני ולכן כלל זה מעורר דיון בתחומים הביו-אתי והאתי ביו-רפואי.

כלל נוסף הינו עסקי המין – טיפול מיני כמו כל טיפול אחר הוא שירות מקצועי או עסקי ממש, שיש לו השלכות כלכליות משמעותיות ויעידו על כך הפרסומים הרבים של מכונים, טיפולים קליניקות לבעיות בתפקוד המיני.

כלל נוסף הינו הקשר בין הטיפול המיני לטיפול הנפשי – בין הטיפול המיני והטיפול הנפשי יש קשר ישיר מצד אחד המטפלים המיניים משתמשים בטכניקות ובעקרונות של הטיפול הנפשי ומצד שני הפסיכותרפיה עוסקת בחוויה המינית ולפעמים משתמשים בטכניקות השאולות מהטיפול המיני.

ארצות הברית היא כיום בבחינת המקור המקצועי משפטי בכל הקשור למודעות לנושאי אתיקה מקצועית ולגישה הלגליסטית של ניסוח וחיבור  קודים של התנהגויות ותקנונים מחייבים. ההנחיות האתיות למטפלים וחוקרים בתחום המין (איט"ם 1997) כוללות ארבעה פרקים: מיומנות ויושר של מטפל המין. סודיות בטיפול המיני . טובת המטופל והנחיות לסטודנטים ומשתלמים. מטפלים מיניים צריכים להסביר למטופל את השיטות והטכניקות בהם ישתמשו בטיפול ולדון עם המטופל בסיבות לשימוש בשיטות אלה. המטפלים המיניים חייבים לשאול את עצמם מה ו ההסכם הטיפולי הגלוי והסמוי בינם לבין המטופל , מיהו השותף להסכם? הבעל? האישה? הזוג? מהן הציפיות מהמטפל והאם אפשר להתחייב למלא אותן?

מקדונלד ( 1995) מציע "מדריך לקבלת החלטות מוסריות " המדריך חשוב לכל תחום עיסוק טיפולי מקצועי גם לטיפול המיני:

א. זיהוי המימד המוסרי – הצעד הראשון שעל המטפל לעשות הוא להכיר בכך שלהחלטה הטיפולית יש חשיבות מוסרית המעוררת קונפליקט בין שני ערכים או אידיאלים לפחות.

ב. בירור השאלות מי הצדדים המעורבים? מה היחסים ביניהם? יש לזהות את אלה שעשויים להיות מושפעים מההחלט הטיפולית.

ג. אילו ערכים מעורבים ? יש לבחון היטב את הערכים המשותפים הקשורים בהחלטה הטיפולית האם יש כאן שאלה של אמון? שיקול של אוטונומיה אישית? שאלת הגינות? האם מישהו יינזק או ירוויח?

ד. יש לשקול את היתרונות והחסרונות לצדדים השונים : היתרונות עשויים להיות חומריים, רגשיים, כלכליים, חברתיים. חסרונות עלולות לכלול כאב פיזי, או רגשי, נטל כלכלי או התעלמות מערכים.

ה. האם ההחלטה הולמת את החוקים והתקנות הארגוניות? לפעמים יש לקבל החלטה טיפולית על בסיס שיקולים משפטיים . אם הברירה המוצעת אינה חוקית או אינה תואמת את התקנון יש לשקול היטב לפני שנוקטים בהחלטה טיפולית זו.

סוגיות אתיות הטיפול המיני

מי רשאי לטפל בבעיה המינית – המיניות הינה חוויה אנושית בסיסית וחשובה כל מטפל מיומן מחייב ללמוד כיצד להעלות את הנושא ולשוחח עליו באופן חופשי ועובדתי. אי התייחסות כשלעצמה היא מסר שאסור לדבר על מין וזה מסר בעייתי (מיומנות מקצועית טיפולית להבחין בין אבחנה בין הצגת בעיה גלויה לבין בעיה סמויה).

הבעייתיות של מין מחוץ לנישואין – קיום יחסי מין מחוץ לנישואים הינו אחד מהבעיות המתעוררות במסגרת הטיפול המיני במטופל. נושא זה עולה בפסיכותרפיה אך במקרים רבים יותר במסגרת הטיפול המיני. קודם כל על המטפל להבהיר לעצמו מה עמדתו בעניין זה. האם בטיפול פרטני למשל הוא יכול לגלות אמפטיה לפונה ולהסכים שבתנאים מסוימים הדבר מוצדק או שמה ירגיש מקום ל"תיקון המידות". 

ארוטיזציה של הטיפול – המושגים "רגשות אהבה כלפי מטפל או המטפלת "מתח מיני באוויר החדר הטיפולי" מוכרים והנושא של קשרים מיניים במסגרת בעבודה המקצועית מוכר וידוע. יחסים כאלה הם תת קטגוריה של יצירת אווירה של חיזור ופיתוי כלומר ארוטיזציה  של הקשר הטיפולי. לדבר זה כשלעצמו עלולות להיות תוצאות הרסניות וידועה האמירה הידועה " קורטוב של מניעה עדיף משפע רפואה נכון גם בענייננו. אם נביא בחשבון את הדימויים והציפיות הרווחים בציבור על טיפולי הסרוגייט שעולים בהקשר לטיפול המיני, לא פלא שעולים פנטזיות או משאלות "לעזרה מוחשית" כלומר למגע מיני כפסגת דרמת ההעברה והטיפול גם יחד. מכאן שאנו עדים למרכיבים לתסבוכת הרגשית אם לא להתנהגות בלתי אתית בעליל (שלא פעם עוברת את הרף הפלילי).

טיפול מיני וההלכה

סאס (1974)אמר כי "האוננות שהייתה במאה התשע עשרה מחלה הפכה במאה העשרים לתרופה". עבור המאמינים הרבנים הם הסמכות המוסרית המפרשת והפוסקת ביישום ההלכה למקרה הפרטי. על כן בתחילת הטיפול על המטפל לברר את המעמד הדתי של המטופלים ולהצהיר כי הם מכבדים את הערכים והמעמד הדתי של המטופל וכי ישמחו להתייעץ ולשתף פעולה עם הרב של הפונים. מאחר ומדובר במצוות חשובות של פרו ורבו ומילוי חובת עונה, הרבנים תומכים בצעדים המאפשרים את קיומן.  

אחת התופעות בתחום הטיפול המיני בארץ הייתה הקלות הרבה שבה חדר השימוש בטיפול הסרוגייט , ללא דיון ציבורי וללא דין ודברים בחוגים המקצועיים והרשמיים. למותר לציין, כמי שהיה בקשר עם ד"ר רונית אלוני בתחילת הדרך, על מנת להפנות נכי צה"ל לטיפול סרוגייט נבחן הנושא הדתי וההלכתי עם רבנים והוגדר שנכי צה"ל יטופלו על ידי סרוגייט לא נשואה, רווקה, על מנת להימנע מראש מההלכה "אסורה על בעלה ועל בועלה ו/או חשש לממזרות". יש לציין כי בקליפורניה קיימת אגודה מקצועית של סרוגייט שחבריה עוברים הכשרה מתאימה ועובדים באופן עצמאי בהנחה שההפרדה בין הטיפול המיני לטיפול הישיר בסרוגייט מונעת את ההתלבטויות האתיות והדתיות.

הטיפול המיני בנכי צה"ל מצדיק את השימוש בסרוגייט לצורך טיפול בהם לאחר פציעות קשות ונכות קשה. במקרים כגון דא קשה אובייקטיבית למצוא בני זוג וכדי להגיע לעשיית מעשה האהבה עצמו במידה סבירה של מיומנות וביטחון יש לפעמים צורך בניסוי ובטעייה והדרכה ממשית. זכור לי היטב שטיפלתי בנכה צה"ל פצוע ראש קשה שאימו אחות במקצועה הייתה מקפידה להזמין לבנה אישה על מנת שיתנסה בקיום יחסי מין (עובר להכנסת טיפולי סרוגייט לארץ).

שונה הטיפול באוכלוסייה הרחבה. כאן קיימות יותר אפשרויות למציאת בני זוג מתאימים. הקשיים בכל הקשור בחיזור, הם נושא לטיפול בפסיכותרפיה, והקניית ידע והמיומנויות המיניות יכולה להיעשות גם באמצעות סרטי הדרכה מתאימים. ברוב המקרים כגון דא, תחושת המטופל כי הידיעה כיצד לקיים יחסי מונעת מהם לנסות אינה אלא אחד מהעיוותים הקוגניטיביים והרגשיים שיש לטפל בהם. מניסיון שנצבר מטיפול סרוגייט לנכי צה"ל נמצא שהשימוש בסרוגייט עדיף מטיפול "קונבנציונלי" מאחר ועקב הפציעה והנכות הקשה נכים אלה שהופנו לטיפולי פסיכותרפיה הסתבר שטיפולים אלה אינם מתאימים לטיפול בבעיותיהם בתחום המיני. הטיפול בסרוגייט לנכי צה"ל קשים אלה הוצע לנכים אלה לאחר בדיקה ומתוך נימוקים מקצועיים כדבעי ולאחר שניסיון טיפולי בפסיכותרפיה לא צלח.

הדיון בסוגיות אתיות, דתיות והלכתיות בטיפול המיני מבוסס ברובו על דיונים וחקירות אתיות בתחומים גובלים בעלי השפעה: בפילוסופיה, בתאולוגיה, ובסקסולוגיה נדונה המיניות במשך מאות שנים ומושגים של מוסר, חטא ונורמליות ועדיין אנו נזקקים לדיונים בנושאים כמו אוננות, מין מחוץ לנישואין זנות וכו. למותר לציין כי הטיפול המיני מתקשר גם לטיפול הרפואי ולשאלות פוריות ועל כן הדיון הביו-אתי הינו נחשוב בדיונים אלה. ראה גם סוגיות אתיות במקצועות הייעוץ והטיפול הנפשי גבי שפלר, יהודית אכמון  וגבריאל וייל הוצאת ספרים מאגנס תשס"ח).

התייחסות המקרא והיהדות לטיפול בסרוגייט

הסופרת אסתר אטינגר, כתבה את שירה "השיר שלפני השינה":

ושוב שבת בראשית, הכול מתחיל.

ושוב אני ילדה חובקת חומש ומקשיבה בפה כלה למורה רבקה,

שמספרת על אברהם, הגר ועל שרה שפרחה נשמתה בגלל השטן.

שסיפר לה ספורים על יצחק שהלך לעקדה וגם חזר.

ועל רחל היפה ולאה הבוכיה ויעקב ולבן הארמי הערמומי ויוסף,

ביחוד יוסף עיתק את נשמתו הצעירה, הבן האובד המפונק שתפרו לו בגד עם פסים.

ואני תמיד רוצה לחזור לבראשית שם נפרדן מים ממים ושם דגים נפלאים נבראו

ותהומות ותנינים. ורק אדם וחוה בגן עדן טילו ואכלו פרות.

ואיך פחדתי ועדיין אני פוחדת מן הנחש.

בתלמוד בבלי מסכת יומא יח ע"ב כתוב: רב כי מקלע לדרשיש מכריז: מאן הויא ליומא? רב נחמן כד מקלע לשכנציב מכריז: מאן הויא ליומא? בתרגום: רב כשנקלע לעיר דרשיש הכריז: מי תהיה להיום? רב נחמן כשנקלע לעיר שכנציב הכריז: מי תהיה להיום?

קריאה באגדה התלמודית על המנהג של לקיחת "כלה ליום אחד" (תלמוד בבלי יומא). התלמוד מספר על מנהגם של רבנים וסוחרים, במסעותיהם לארצות רחוקות, לשאת אישה ללילה אחד כדי לספק את צרכיהם המיניים. גם במקרים רבים שרב מכובד וידוע, הגיע לעיירה גבאי בית הכנסת היה מכריז "מי תהיה כלה ללילה אחד לרב"? בדרך כלל הפניה הייתה לנשים רווקות בגיל שלושים וארבעים שטרם נישאו וטרם מצאו שידוך.

נשאלת השאלה עסקינן בראשית התפתחותו של הטיפול בסרוגייט? האם הכלה ללילה אחד היא הסרוגייט לטיפול ברב? או שהרב הוא הסרוגייט לכלה ללילה אחד? אני סבור הכלות ללילה אחד והרבנים וההורים של הכלות וגבאי בתי הכנסת היו מוכנים ליטול על עצמם את תפקיד הסרוגייט כנראה מתוך דחף לא מודע שהם מחפשים מזור ופתרון טיפול שיקומי לבעיותיהם המיניות.

בעזרת הגושפנקה ההלכתית ציפו כולם למצוא מזור לבעיותיהם מבלי שכל התופעה החברתית של כלה ללילה אחת תתויג כסטיגמה שלילית מאחר ועל פי גישתם ישנן מטרות אחרות מעבר למגע המיני. רוב הנשים שהציעו עצמן או שהוריהם הציעו אותן להיות "כלה ללילה אחת" הגיעו מרצונן וראו זאת כשליחות הלכתית להינשא לרב מכובד ללילה אחד. לציין כי כל הנשים היו רווקות לא נשואות כאשר באו והציעו עצמן לכלה ללילה אחד (ראה האיסור בהלכה "אסורה על בועלה ובעלה" ו"החשש ממזרות" ו"רוב הבעילות אחר הבעל")

במקרא כתוב "ויברך אותם אלוהים ויאמר להם אלוהים: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה; ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ".

כלומר: בדברי ה' לאדם יש גם ברכה וגם מצוה: ה' ברך את האדם שיתרבה ויצליח למלא את העולם ולכבוש אותו, ואז אמר לו מה התפקיד שלו, לשם מה הוא נברא: התפקיד שלו הוא למשול בכל היצורים שחיים בעולם. נשאלת השאלה מדוע שילב ה' את הברכה והמצווה בצורה זו, ולא אמר כל אחת מהן בנפרד? כי יש קשר הדוק בין הברכה למצווה: הברכה היא האמצעי לביצוע המצווה. האדם נברא כדי למשול בעולם. אבל העולם הוא מאד גדול והאדם הוא מאד קטן; אם ה' היה אומר לאדם רק את המטרה שלשמה הוא נברא - האדם לא היה יודע מאיפה להתחיל, ואיך הוא יכול למשול בעולם כל-כך גדול. ולכן ה' נתן לו עצה: 'כדי למשול בעולם - אתה צריך קודם-כל להתרבות, כדי למלא את העולם ולכבוש אותו. אחר-כך תוכל למשול בעולם'. פרו ורבו – כוח שמעל הטבע

 חז"ל שואלים: מהי הדרגה הרוחנית הגבוהה והמיוחדת הטמונה במצוות פרו ורבו: כל הכוחות הנמצאים בעולם מוגבלים הם, ואינם מסוגלים להוות דבר חדש. ביכולתם רק לגלות את הכוחות הקיימים, הצפונים ומוסתרים בטבע, "יש מיש", אבל ליצור דבר חדש שלא היה קודם, "יש מאין", אין זה ביכולתם. אבל כוח ההולדה מוסיף חיים חדשים בעולם, התהוות יצור חי חדש, שקודם לא היה בעולם – יש מאין. יצירת והווית יצור חדש היא רק בכוחו המיוחד של האלוהים. האדם, בכוחותיו עצמו, אינו מסוגל לעשות זאת, כדברי חז"ל אילו היו מתקבצים כל ברואי עולם, לא היה באפשרותם לברוא גם לא כנף של "יתוש", ולהכניס בו נשמה.

מבואר בתורת החסידות, שהכוח לברוא דבר חדש הוא כוח ה"בלי גבול ואין סוף", הוא הכוח שמעל הטבע, שאינו מוגבל בשום הגבלות, והוא מסוגל להוות יש מאין, לברוא יצור שלא היה קיים עד עתה. ובסגנון תורת החסידות, "כוח עליון, כוח אין סוף ברוך הוא, שלמעלה מעלה מהטבע". גם הרופאים אינם מבינים את רזי ההיריון. בכללות עניין ההיריון והלידה, יש דברים נפלאים שלמעלה מדרך הטבע, שגם הרופאים המומחים נלאו להבין זאת. אנו רואים שיש כמה בני אדם – אנשים ונשים, שהם בריאים ושלמים בתכלית הבריאות, ואין בהם חיסרון כלל בנוגע לכוח ההולדה, ומכל מקום אינם מולידים.

בספר מלאכים א' פרק א' פסוקים ג'–ד': וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ. וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת, וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ. וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ. וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד, וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ.

שנותיו האחרונות בעת זקנותו של דוד הוא סובל מקור שלא חלף, ויועציו ייעצו לו לקחת נערה שתחמם אותו, ואחר חיפוש מובאת אליו אבישג השונמית. המלך דוד זקן, חלש וחולה, אין לו אנרגיה אפילו כדי לחמם את עצמו, קל וחומר שאין לו כוח למשול ולבחור לעצמו יורש עצר; עבדיו מביאים לו נערה בתולה שתשרת ותחמם אותו, מרחיקים אותו מנשיו ובכך מנתקים אותו מהמאבקים הפוליטיים שבארמון. אבישג השונמית, הייתה המשרתת האישית של דוד המלך בסוף ימיו. אבישג הובאה לדוד על ידי יועציו כדי לפתור את בעיית הצינה שאחזה בו. לפי ספר מלכים א', פרק א', פסוקים א'-ד', דוד לא קיים יחסי אישות עם אבישג:

בתלמוד הגמרא במסכת סנהדרין, מספרת שאבישג ביקשה מדוד שיתחתן איתה, אך דוד סירב משום שכבר היו לו 18 נשים. אבישג התלוננה, שזהו רק תירוץ בטענה שדוד כבר זקן ולא מסוגל להיות עם אישה. בתגובה, דוד קרא לבת-שבע ובא עליה 13 ביאות.

בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין מתואר היתר מיוחד של חכמים לדוד להתייחד עם אבישג למרות שלא הייתה נשואה לו. הגמרא אומרת שחכמים העדיפו לתת לדוד להתייחד עם אבישג מאשר לומר לו לגרש את אחת מנשותיו כדי שיוכל להתחתן עם אבישג והיא תהיה מותרת להתייחד עמו.

בספרה "המלך לא ידעה" כותבת חווה עציוני הלוי : אבישג, נערה יפהפייה, נקראת אל מיטת המלך דוד הנוטה למות, כדי לשכב בחיקו ולחמם אותו. בלית ברירה נענית אבישג להצעה, לאחר שמובטח לה שהמלך לא ידע אותה. האומנם תוכל לשכב במיטת המלך עז היצרים לילה אחר לילה בלי לאבד את בתוליה?

פרופ' אברהם גרוסמן כותב במאמרו "ימי זקנתו של דוד וצוואתו" מלכים א' א. ספר מלכים א' פותח בתיאור ימי זקנתו של דוד. חום הבגדים לא הספיק לו, עד שנאלצו לחפש לו נערה בתולה יפה "בכל גבול ישראל". התיאור הוא בדרך של ציור, כמצוי הרבה בספרי נביאים ראשונים. יש בתיאור זה כדי להמחיש בהדגשה יתירה ובקיצוניות רבה את התדרדרותו הגופנית של דוד בשנותיו האחרונות. די יהיה לעמוד על מלוא משמעות הדברים אם נצייר מול עינינו, ולו פרט אחד בלבד, מן התיאור שם: חיפוש הנערה היפה בכל גבול ישראל, כדי להבין עד כמה היה המצב מביך ועד כמה הכירו בני ישראל כולם במסכנותו של דוד ובתחושת אין האונים שלו. שהרי חיפוש נערה שתהלום את הנדרש למלך באותה עת ובאותו הקשר היה לו מטבע הדברים פרסום רב, ויש להניח כי היה שיחת היום באותם מקומות שבהם באו פקידי המלך לחפש נערה בתולה יפה.

ד"ר יחיאל הררי בספרו "לנצח כל רגע מחדש שיחת נפש עם בעל התניא": אפשר לתאר את השכל כמורה דרך בתפקידו זה הוא מורה לרגשות היכן לטייל , כיצד להגיע לאתרים המבוקשים ומגולל סיפורים על אירועים היסטוריים שהתרחשו באותם אתרים. עם זאת השל כמורה דרך, איננו מנהיג את המטייל . הוא עוזר לו להגיע למקומות השונים ולהבין אותם באופן שתתעורר בו התרגשות מהם, אך הוא אינו שולט ברגשות. השכל לא ימנע אותה ממנו. אולם הוא יכול להדריכו לעבר מחוזות אחרים שיסיחו את דעתו מאותה משיכה או שיכוונו אותה בדרך הרצויה.

ד"ר גדעון אפרת בספרו תנ"ך ברשות היחיד כותב "בת ציון הערה אדיפלית". בספר יחזקאל מצוי מיתוס בת ציון המתגלה בנבואתו של הנביא יחזקאל. אמנם יחזקאל אינו נוקט כלל בשם בת ציון אך אין ספק שזוהי גיבורתו – אותה בתולה לאומית שאיבדה את בתוליה כבר בשחר חייה ואשר על אודות נפלאותיה גורלה מרחיב הנביא את הכתוב על בתולת ציון הסובלת מהיסטוריה נפשית קשה. מאז גדלה התינוקת והפכה לנערה יפיפייה "שדים נכנו ושערך צמח ואת ערום ועריה" (יחזקאל טז' 7). גורלה של בת ציון עתה בא פרק תזנוניה של המלכה הצעירה (האם נישואיה לאב הזקן הותירוה בלתי מסופקת?) לאורך פסוקים ארוכים מוארים מעשי זימתה והפקרותה של בת ציון, המתמסרת בששון למאהבים זרים מזדמנים "ותפשקי את רגלייך לכל עובר" (יחזק' טז' 25). בהנחה שלא למען הממון עשתה בת ציון את שעשתה – שהרי היא מלכה שאינה חסרה מאום -  אין זאת אלא שבסוג של נימפומניה עסקינן, או לפחות – בצורך נפשי עמוק של הרס מסגרת משפחתית , שבירת נאמנות והבטחת אהבה ללא שיעור מצב נפשי פסיכוטי.

אלא שהמפנה הדרמטי באישיותה המעורערת של בת ציון חושף את פני לילית שבה. את הפיכתה מישות ארוטית נטולת שליטה עצמית לישות טורפת ושטנית. המלכה שהפכה לאם שוחטת את בניה ובנותיה ומקריבה אותם קורבן לאלים זרים: "ותקחי את בנייך ואת בנותייך אשר ילדת לי והזבחים להם לאכול מעט מתזנותיך" (יחזקאל טז' 20). ממשיך ד"ר אפרת וכותב: זהו מיתוס נורא הוד המספר על תינוקת שהושלכה על ידי הוריה בשדה ביום הולדתה ומאוחר יותר היוותה מושא להתעללות מינית מצד אב מלך מאמץ, אשר מאוחר יותר נשאה לאישה. זו הפכה למלכה, נתגלתה כזונה וכשוחטת ילדיה, עד כי נענשה מרה בידי בעלה ומאהביה וסופה שבעלה מחל לה.

יחס היהדות לזנות ולסחר בנשים

במשך שנים, מדינת ישראל ניצבת "גאה" בפסגת הרשימה של המדינות הסוחרות בנשים. רק בעשור האחרון, מדינת ישראל חוקקה חוקים מיוחדים על מנת להילחם בתופעה. גם היועץ המשפטי ושופט בבית המשפט העליון, א. רובינשטיין, נרתם במרץ לתיקון חרפה זו ובדברים שנשא בעניין זה, אמר: " סחר בבני אדם, אין אולי צירוף מילים קשה יותר, משפיל יותר. הוא מנוגד לתשתית היסוד שאין מוצקה ממנה של קיום אנושי הוגן, של אדם לאדם – אדם.

גם בית המשפט העליון  קבע כי: "העבירה של סחר בבני אדם לצורך העסקתם בזנות היא מן העבירות הבזויות והנתעבות ביותר שבספר החוקים שלנו. יש בה מן הזוועה שבמכירת אדם, מן האכזריות וההשפלה שבניצול המיני ומן האימה שבסחיטה.... בתוך עבירה זאת מובנים המורא והפחד שמטיל סוחר על קורבנותיו ועף על מעורבים אחרים במסחרו, בתקופת השעבוד ואף אחרי שיצאו מעבדות לחירות ".

פרויד ופילוסופים נוספים כמו קאנט ולוק סברו, שההתנהגות האנושית מונעת על ידי תשוקות ויצרים. לפי פרויד, האדם מונע בין היתר על ידי עקרון העונג שמשמעותו שאיפה להמעיט במכאוב ולהכביר ברגשי עונג עזים. אך גוף האנושי שהוא מקור היצרים המניעים את האדם הוא גם מן הגורמים לסבלו של האדם. פרויד מתאר את יחודו של האדם בכינונה של תרבות אנושית שמתאפיינת בהגבלות יצרים ותשוקות. התרבות שהאדם כופה על עצמו כדי לווסת את יחסיו עם הזולת היא מה שמבדיל בינו לבין החיה. אך אצל פרויד הבסיס להגבלת היצרים והתשוקות אינו שיקול דעת תבונתי, כפי שסבורים קאנט ולוק, אלא השענות על רגשות אשמה שהאדם מפתח בילדותו.

החברה האנושית מרסנת את היצרים והתשוקות אך מצד שני, גם מנסה לבטל אותם. לוק מדבר על כינון הסדר חברתי של השהיית היצרים והתשוקות באופן קולקטיבי, לעומתו פרויד רואה בכינון הסדר חברתי של ריסון האושר, היצרים והתשוקות ואף לפעמים לגרימת נזקים, על מנת להשיג בתמורה ביטחון קיומי. בניגוד למארקס פרויד לא מאמין שאפשר לשנות את בני האדם באופן מהותי אלא רק לרסנם. גישה סוציולוגית רואה בזנות כצורך סוציאלי כמאמר חז"ל "אם גבר עליו יצרו ילבש שחורים וילך לעיר אחרת".

הסחר בנשים למטרת זנות, היא תופעה מסובכת ומורכבת במיוחד אשר בבסיסה מתחים היוצרים בעיה לכל המנסה לתחום לה גבולות ולהגדיר אותה. סחר בנשים הוא מצב בו אישה משודלת או נחטפת לעבור ממדינה אחת לשנייה או "ממעסיק" אחד לשני כשבמהלך התהליך יש התעלמות מרצונה החופשי של האישה, ניצול הפרשי כוח או מידע בצורה לא הוגנת להשפעה עליה או ניצול כלשהו של האישה. חלק מן הנשים, אלו שפותו להגיע לארץ היעד בהבטחות שווא על קריירה תעסוקתית ו/או מקצועית , עוברות שלב מקדים של הכנעה. שלב נורא זה כולל לעיתים סימום של הבחורה, הכאה חוזרת ונשנית, אונס חוזר ולעיתים גם אונס קבוצתי, איומים על חיי בני משפחתה במדינת המוצא וכל לחץ פיזי או פסיכולוגי אפשרי שנועד להבטיח שהבחורה ( לרוב הנשים הצעירות זו להן הפעם הראשונה מחוץ לגבולות מולדתם ) תאבד כל תקווה לברוח או להינצל מן הגורל המיועד לה ותסכים לעבוד בזנות.

הסחר בני אדם בכלל ובנשים בפרט בעולם וכן תופעת הזנות הם מקדמת דנא והסיבות לכך הינן רבות ומגוונות הקשורים לתהליכים גלובליים, אזוריים ומקומיים כאחד. בספרו של אילן שיינפלד "מעשה הטבעת" העוסק בסחר נשים יהודיות מארצות אירופה לארגנטינה בסוף המאה ה – 19 ותחילת המאה ה – 20, ע"י ארגון הסרסורים היהודי "צבי מגדל " ובוחנת את מדיניות רשויות החוק בארגנטינה , המשטרה, בתי המשפט ורשויות נוספות, כלפי הסחר בנשים והפיכתם לזונות בבתי הבושת בבואנוס איירס בפרט ובארגנטינה בכלל.

באמצע המאה ה-19 הגיע גל גדול של יהודים מאירופה לדרום אמריקה בעקבות העוני והדיכוי במזרח אירופה בכלל, ובפרט הפוגרומים ברוסיה ובאוקראינה. מהגרים יהודים רבים הגיעו לארגנטינה, כשבמיוחד צמחה הבירה בואנוס איירס בקצב מהיר בעקבות הגירה המונית של בני עמים שונים מכל רחבי העולם. עקב כך נוצר בארגנטינה יחס דמוגרפי של כמעט עשרה גברים לכל אישה, והביקוש לתעשיית המין הרקיע לשחקים. בנוסף, הקושי להשתלב בעבודה בלא ידיעת השפה, וקשיי ההסתגלות לחיים במקום חדש גרם לגברים רבים להפוך לסרסורים (שנקראו בספרדית "רופיאנים"), ובמקביל - ללא מעט מהגרות להתפתות, ולהתגלגל לזנות. הסרסורים היהודים השתלטו עד מהרה על פלח שוק זה, עד כי מרבית ה"רופיאנים" בארגנטינה, ובארצות נוספות בדרום אמריקה, באותה עת - היו יהודים (הן כסרסורים, והן כסוחרי נשים).

צבי מגדל (Zwi Migdal) היה ארגון סרסורים ורועי-זונות ("רופיאנים" בעגה המקומית) יהודים שפעל בין סוף המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20, שמרכזו היה בארגנטינה. הארגון הוקם בבואנוס איירס ב-1870, וחוסל ב-1930 תודות לשני עובדי מדינה ישרים: קצין משטרה בשם חוליו אלסוגראי, ושופט-חוקר בשם רודריגז אוקמפו, שסירבו לקבל שוחד מ'צבי מגדל.

תופעות הזנות והסחר בנשים קיימות בכל החברות, בכל הדתות, בכל העדות ובכל המעמדות החברתיים. גם רמות השכלה גבוהות, מקצועות בכירים ומעמד כלכלי חברתי גבוה אינם מבטיחים יחס שוויוני והוגן כלפי הנשים או הגנה עליהם מפני הסחר בהן והפיכתם לזונות.

כיום ברוב מדינות העולם המערבי כמו גם בישראל, הזנות היא חוקית אולם היא אינה ממוסדת וכתוצאה מכך, מכוני לווי, השידול לזנות והסרסרות, אינם חוקיים. מדינות מעטות באירופה מיסדו את הזנות, ביניהן הולנד וגרמניה. המדינות היחידות בהן הזנות אינה חוקית הן מדינות ערב בהן שולט האיסלם. במדינות אלו הזנות יכולה לגרור אחריה עונשים כבדים ולעיתים גם עונש מוות. נושא החקיקה והאכיפה כנגד תופעת הסחר בנשים והזנות, כמעט ולא היה קיים ואם היה קיים הרי שאכיפת החוקים הרלוונטיים, הייתה מועטה, אם בכלל.

הספר "מעשה בטבעת" עוסק בנערות יהודיות שנפלו קורבן לסחר בנשים והפיכתן לזונות בבתי בושת, בארגנטינה.  מן הראוי לציין את יחס ההלכה היהודית לתופעת הזנות. כבר בתקופת התנ"ך התקיימה הזנות. מתואר כי הזונות ישבו בצדי הדרכים והיו מכסות פניהן לבל יזהו אותן בשל החשש מהתנכלויות החברה ( בראשית ל"ח ט"ו ). הסיפור המקראי המפורסם ביותר העוסק בזנות הינו הסיפור על רחב הזונה, שסייעה ליהושע בן נון לכבוש את יריחו.

על פי הסיפור המקראי, ביקרו אצל רחב שרים ונכבדי העיר ורחב ידעה לספר למרגלים שביקרו בביתה לפני הכיבוש על הפחד והחרדה שאחזה באנשי יריחו שבאה לידי ביטוי בכך שאיבדו את כוח הגברא שלהם וחולשה מינית זאת הייתה מבחינתה סימן למצבם הנפשי ( זבחים קטז ע"א ).

סיפורים מקראיים נוספים מספרים על יפתח שהיה בן אישה זונה ועל הושע הנביא שמצווה לקחת אישה זונה ולהוליד ממנה ילדים.

היחס לזנות ביהדות הוא שלילי אולם התלמוד מתווה דרך התמודדות עבור אדם שיצרו גובר עליו ואין לו דרך פורקן נורמטיבי – נישואין. אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו, ילבש שחורים ויעשה מה שליבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא ( מועד קטן יז ע"א ). למרות האמור לעיל ידוע במשנה המושג "מי תהיה כלתי ללילה אחד"., וכך כתוב בתלמוד הבבלי, מסכת יומא יח' ע"ב:

" רב כשנקלע לעיר דרשיש, הכריז מי תהיה אשתי להיום? ( מי תבלה אתי את הלילה )? רב נחמן כשנקלע לעיר שכנציב הכריז: היא תהיה אשתי להיום? אם כבר יוחד לסיפור זה מקום בתלמוד ויש לו חלק במורשת ישראל, מוסד הנישואין ליום אחד, ראוי למחשבה. בחברה שאין בה שוויון בין המינים ממילא פרושים בפני גבר מיוחס ועשיר כל התענוגות כולם, ובכללם נשים. ובכל זאת הנושא מעלה שאלות רבות, האם יש במנהג זה יותר מקידוש הזנות? האם יש במעשה יחס ראוי יותר לנשים מאשר היזקקות לזונה בעיר זרה? האם הנשים שנבחרו היו יהודיות בנות הקהילה? למה העדיפו רבנים להסתבך בהליך מגושם שכזה במקום לבלות לילה עם אישה זרה בעילום שם, בנוסח מי שתקפו יצרו ילבש שחורים ויתעטף שחורים וילך לעיר אחרת? האומנם היזקקות לזונה הייתה מתחת לכבודם ולשמירת שמם הטוב לא יהססו להשתמש בנשים ובטקס הקידושין? מעניין שהסרסורים היהודיים שעסקו בסחר בנשים למטרות זנות השתמשו התרמית הנישואין על מנת ליתן לגיטימציה חוקית דתית למעשיהם.

הסיבה לכך שצעירות יהודיות ממדינות אירופה נשלחו, לא פעם בעידוד הוריהם, שלא ידעו כלל שהן נלקחות לעסוק בזנות, בעיקר בגלל המצב הכלכלי בארצותיהן ורצונן להימנע מהתבוללות ונישואי תערובת. כמו כן בארצות אירופה לא הייתה חקיקה סוציאלית ומדיניות רווחה שדאגה לרווחת האזרחים והענקת תנאים סוציאליים על מנת לעבוד ולחיות בכבוד ו/או לרכוש השכלה ומקצוע. רבים מהמשפחות היהודיות ידם לא הייתה משגת כדי לאפשר לילדיהם לרכוש השכלה ו/או מקצוע. גם המשטרים במדינות אירופה ואמריקה היו משטרים בהם שררה אנרכיה ממסדית אשר הביאה להתארגנויות ארגוני פשע, בדמות מאפיה שעסקו בהברחות הימורים וכן בסחר בנשים שהפך לנפוץ יותר ובהחלט קל יותר בתנאים הללו.

אחד מסיפוריו הקצרים הראשונים של ש"י עגנון נושא את הכותרת "הסרסור לעריות". בסיפור זה איטשלי, הסרסור, שבנערותו היה עוזר למלמד. איטשלי הסרסור נשוי לאישה שגם היא בנערותה הייתה "סחורה חיה" והוא גם כוהן ובימים נוראים הוא בא לבית הכנסת ועלה לדוכן, משלב דת ומנהגים יחד עם סרסרות וסחר בנשים. סרסור וסוחר נשים המעורה בקהל כאחד האדם ומברך את הציבור ככוהן מן המניין נראה לעגנון כמציאות קיימת שיש להתריע נגדה.

גם מנדלי מוכר הספרים עסק בתופעה בהרחבה, כארבעים שנה לפני עגנון וכך הוא כותב ברומן הראשון שלו "בעמק הבכא": "היה חבר לסוחרים בנפש אדם מבנות ישראל ואין בהם יודע ציד ומבין ערום כמותו, ולפיכך חבריו נמלכים בו בכל דבר קשה, ומשאם ומתנם בסחורה חיה זו ומכירתה בכל המדינות בארץ וחוץ לארץ נחתכים על פיו ". מנדלי אינו מותיר ספק שתיאוריו שאובים מן המציאות ושהסרסורים ובעלי הבושת הם חלק מהחברה היהודית.

הזנות, הסרסור והסחר בנשים בחברה היהודית מופעים כנושאים נלווים להתמוטטות החברה המסורתית וערכיה. הרקע לכך הוא ההתרוששות של שכבות רחבות בציבור היהודי כתוצאה מראשית המודרניזציה והפיתוח הטכנולוגי באזורים המערביים של האימפריה הצארית ובמחוזות המזרחיים של האימפריה האוסטרו הונגרית. נערות ונשים צעירות נאלצו לצאת מעיירותיהן לעבודה בערים שבהן החלה הצמיחה התעשייתית. הללו היו יעד לסרסורים "חתנים" מהודרים שהופיעו בעיירות וויתרו על נדוניה היו אמצעי ציד נוסף. בתי הבושת המקומיים היו רק אחד היעדים לסחר בנשים ולעיתים קרובות רק יעד ארעי. כמו בסיפורו של מנדלי, הסרסורים עסקו גם במכירתה של "הסחורה החיה" בכל מדינות החוץ לארץ.

העיתון העברי "מליץ" פרסם ידיעות חוזרות ונשנות , משנת 1889 בדבר מרכזיותה של קושטא כיעד ל"ייצוא" זה. " קומיסיונרים מתחתנים עם נערות עניות יפות ומוכרים אותן בקושטא והדברים כבר ידועים ומפורסמים ואינם צריכים ראיה". על פי העדויות שפורסמו, נמכרות הנערות והנשים בתחילה כפילגשים להרמונות השליטים בטורקיה ומשרבתה "הסחורה" גם לבתי הבושת הרגילים במצרים, הודו ובמזרח אסיה.

בשנת 1986 פרסם הרצל בספרו "מדינת היהודים" שבו הציע פתרון מעשי לבעיית היהודים ולחוסר יכולתה של אירופה לפתרה. בספרו מתאר הרצל את התלבטויותיו לגבי ארץ היעד שיש להעדיף, ארץ ישראל או ארגנטינה. השלטונות בארגנטינה של אותם הימים עודדו הגירה לתחומיה, מדיניות השלטונות באותה תקופה התבטא בסיסמה " Gobernar es poblar ", כלומר "לשלוט משמעו ליישב", מדיניות שעודדה הגירה לארגנטינה מתוך שאיפה ליישב שטחי ספר וכחלק ממאבק בילידים. לארגנטינה הגיעו גם לא מעט "אלמנטים שליליים" יהודים שנמלטו מבתי הכלא ואנשי העולם התחתון. אלה חברו יחד ליהודים הראשונים שהגיעו לארגנטינה בשנות השמונים של המאה ה-19 והקימו את הרשתות הידועות לשמצה שעסקו ביבוא נערות יהודיות לבתי הזונות. מקומות כאלה התרבו במהירות בערי ארגנטינה ובעיקר בבואנוס איירס. לא מעט מהנערות הללו הגיעו לארגנטינה שכהן מאמינות שבארץ המובטחת ממתין להן חתן ולמעשה נפלו לידיהם של סרסורים.

ארגון הסרסורים היהודים בארגנטינה "צבי מגדל"

סיפורים שונים ומשונים המשלבים בין קודש לחול, ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים מלמדים על קורותיה של הקהילה היהודית בדרום אמריקה בכלל ובארגנטינה בפרט. מספר ספרים נכתבו על כך שנשים יהודיות אשר הובאו מאירופה לארגנטינה לברזיל ולדרום אמריקה כדי לעסוק בזנות. כך פרחה לה תעשייה מבישה של זנות שהקיפה למעלה מעשרת אלפים נשים.

רבי רפאל אנקאווה היה ידוע בכל קהילת מרוקו בכינוי "המלאך רפאל" , נולד בשנת 1848 ונפטר בשנת 1935. בספרו "קרני ראם" מופיעה שאלה אשר ממנה אנו למדים על תופעה ייחודית וקשה, סחר בנשים יהודיות לצרכי זנות שהייתה נפוצה בדרום אמריקה וכך נוסחה השאלה בסימן רכ"ה:

" תשובה לקהל פארא בברזיל, יודע למעלתכם על מה שביקשתם ממני לחוות דעתי הקלה בעניין הפרוכת שעשו נשים זונות לבית הכנסת. גם מה שמביאים נדרים ונדבות לביה"כ, אם מותר לקבל מהם או לא. וההוא אמר שהוצרך לשאול משמכם להוציא מלב האמורים שיש איסור בדבר משום לא תביא אתנן וכו' ".

כידוע ספרי השאלות והתשובות מהווים מקור לא אכזב ללימוד ההיסטוריה היהודית על כל תקופותיה. שאלה זו והתשובה בצידה משקפים מציאות מזעזעת שהייתה קיימת באותה תקופה, נשים יהודיות שהובאו מאירופה אולצו בעל כורחן לעסוק בזנות. עוד ידוע שבין הנשים שעסקו בזנות היו נשים שבאופן קבוע היו באות אל ראש הקהילה, בעיקר בערבי חגים, למסור את תרומתן כדי לעזור ולקיים את שירותי הדת וגמילות החסדים בקהילה היהודית. אפשר שחשו שהן מכפרות על עיסוקן שאיליו הגיעו בדרך עגומה וקשה.

בהיסטוריה היהודית של העת החדשה, בין השנים 1860 עד 1930, אלפי נשים צעירות עניות מארצות אירופה נמכרו לכל המרבה במחיר, כדי להעסיקן בבתי בושת בדרום אמריקה וברחבי העולם. לא מדובר בתופעה שולית של מספר נשים בודדות, אלא במכירתן של רבבות נשים, בין 15,000 ל- 30,000 לאורך עשרות שנים. ראשיתה של התופעה החל בפריחתה הכלכלית של ארגנטינה ושל ארצות נוספות בדרום אמריקה, בשנים שבהן היו יהודי מזרח אירופה נתונים במשבר כלכלי. קבוצת "צבי מגדל" הייתה ארגון יהודי שעסק בסחר בנשים. חברי הארגון יהודים דתיים, הניחו תפילין ובנו לעצמן בתי כנסת וסיפורם הינו מביך ומסעיר גם יחד, הוא הכיל כסף רב , פוליטיקאים, שוטרים וראשי ממשל מושחתים, סחר נשים בינלאומי, אכזריות נוראה, אונס ורמאות והכל מטובל בסממנים דתיים ומנהגים יהודיים, כל זאת על מנת להכשיר את השרץ. במשך תקופה של 80 שנה, ארגון יהודי זה עסק בפשע ופיתה אלפי נשים צעירות יהודיות, תמימות ועניות ממזרח אירופה, לעסוק בזנות. 

במקורו נקרא הארגון "הארגון לעזרה הדדית של וארסוביה (ורשה)" אך הוא שינה את שמו ל"צבי מגדל" ביום 7 במאי 1906, לאחר שהשגריר הפולני הגיש תלונה רשמית לשלטונות בארגנטינה על השימוש בשם וארשה ( על כך נאמר, מוטב שערך יהרוס חברה ושחברה לא תהרוס ערך, ראה פרק על תאורית המטאפיסיקה בהמשך ), שם הארגון החדש שנבחר על מנת לכבד את "צבי מגדל" הידוע כלואיס מגדל, אחד ממקימי הארגון. מאוחר יותר התפצל הארגון ואחת הקבוצות שהתפצלו ממנו, בראשות שמעון רובינשטיין, הקימה את הארגון שלה בשם "אשכנזים" כשהוכרו רשמית על ידי השלטונות, החלו לרכוש קרקעות בבאונס איירס והקימו את בתי הכנסת ובתי עלמין שלהם שם.

"אגודת ורשה" ולאחר מכן "צבי מגדל" וה- "אשכנזים" דאגו לקביעת כללי ארגון ועבודה (תקנון), מחיפוש הנשים, דרך האופי ומספר החתונות שהיה צריך לקיים, מחירי הנשים, תשלומי השוחד למשטרה, לאנשי המכס וההגירה, לפוליטיקאים ואנשי ממשל ועוד. כך הצליחה חבורה של פושעים שהיו נקראים בפי העם "רופאינים" (פושעים) לקיים ארגון פשע וסחר בנשים לאורך שנים רבות ללא כל הפרעה גלויה, ולא במחשכים כי אם בפרהסיה ולעיני הכול. בין העקרונות המופעים במסמכי ההקמה של הארגון מופיעה אחת המטרות של הארגון:  "מטרתנו היא להקים קרן משותפת לגמילות חסדים ולעזרה במקרים של מחלות וכך לשמור על עזרה הדדית והסולידריות בין חברי הארגון". האוניה הראשונה שהביאה נשים צעירות יהודיות הגיעה לברזיל בשנת 1867 ועד 1913 הקים הארגון מאות בתי בושת בדרו אמריקה. בשיא השפעתו, לאחר מלחמת העולם הראשונה, ניהל הארגון בתי בושת סביב העולם, מניו-יורק ועד שנחאי, כולל דרום אסיה והודו סין. מרכז הפעילות היה בדרום אמריקה, במיוחד בערים הגדולות, בואונס איירס, ריו דז'נרו, אך גם בסאן פאולו, מנאוס ובלם. הארגון היה הבעלים של למעלה מ-3,000 בתי בושת בארגנטינה בלבד. רבות מהנשים הובאו לארגנטינה שם משם פעל הארגון ומשם הפעיל את הסניפים והשלוחות שלו ברחבי העולם. בכל הסניפים והשלוחות היו לארגון משרדים, בתי כנסת, בתי עלמין לשימושם של חברי הארגון.  

ארגון הסרסורים היהודיים בדרום אמריקה, אשר התקיים במשך יותר מחמישים שנה החל משנת 1870 לסחור ב"בבשר לבן" ילדות ונערות יהודיות עניות, בעיקר ממזרח אירופה, תוך התעללות, אונס, הרעבה והפיכתן לרכוש וצעצוע מין. חברי הקהילה היהודית , על אף שניסו להתנער מה"טמאים" כפי שכינו אותם ולדחוק אותם אל מחוץ לחיי הקהילה, לא עשו די על מנת להפסיק את התופעה. סוג של קשר שתיקה רב שנים התקיים , בעוד הארגון נרשם כעמותה כחוק וכדין וניהל מוסדות משלו כולל בית כנסת, קופת עזרה הדדית, בית עלמין וכו'. על ידי מתן שוחד, שלטו חברי הארגון במשטרת הגבולות, שוטרים מקומיים, שופטים, אנשי ממשל ועיתונאים רבים, אשר נכחו במכירות הפומביות של אותן נערות, אשר נערכו בין הסרסורים מבתי הבושת השונים. בשיאה של הפעילות, הארגון כלל סניפים בשלוש יבשות ומנה מאות סרסורים ואלפי נערות ונשים.

הארגון פעל כמו מאפיה. הארגון פעל לפי כללים ומונחים מוגדרים. המסעות שנועדו להביא משלוח טרי של נערות נקראו "רמונטה" שהוא בעצם מונח הלקוח מתחום הבקר. הארגון שיחד את כל מי שהיה יכול להוות איום על פעילות הארגון. פקידי ההגירה הכניסו את הנערות ללא שאלות מיותרות, שוטרים ושופטים שידאגו לעצור כל ניסיון לעצור את פעילות הארגון, פקידי עירייה ופוליטיקאים על מנת שיאשרו הקמתן והרחבתן של בתי הבושת.

רוב נערות הלווי עבדו בכפיה. השיטה של הרופיאנים – הסרסורים, הייתה כזאת: מדי תקופה נשלח אדם צעיר ונאה, לבוש בקפידה ומנומס לקהילות יהודיות במזרח אירופה ותלה מודעות על חיפוש נערות יהודיות מבית טוב לעבודה בבית יהודים עשירים בארגנטינה או למטרת שידוכין.

הקהילה היהודית באירופה שרוב רובה היו עניים, מיד שלחו עם האיש את הבנות שלהם על מנת שיקבלו חיים טובים יותר. רוב הנערות היו בגילאי 18 – 13 שחשבו שמחכה להן עתיד טוב יותר בארגנטינה ובעצם נחטפו לזנות.  כבר באוניה נאנסו הוכו, הורעבו ונכלאו לפני שהחלו לעבוד. הרופאינים קראו לזה "תקופת החינוך". לאחר שירדו לחוף נסחרו בין הסרסורים כמו בשוק העבדים. הנערות נלקחו לבניין מסוים שבו ישבו הסרסורים. הנערות הופשטו וכך כשהן עירומות כביום היוולדן, מול קהל הסרסורים נערכה מכירה פומבית על כל נערה. הזוכה שילם ולקח את הנערה שהייתה רכושו ועשה בה כל שרצה. בין האורחים הקבועים במכירות אלה היו אנשי ממשל, שופטים ועיתונאים שחלקם הגדול היו גם הלקוחות ועל כך המכירות האלה נערכו ללא כל הפרעה מצד רשויות המדינה. במהלך שנות ה-20 שלח המאה ה-20 ארגון "צבי מגדל" הגיע לשיא כוחו כ- 500 רופאינים, שלטו בכ- 3,000 בתי בושת שבהם 4,000 נשים. הרשת הייתה מאורגנת וחבריה שיתפו פעולה בצורה הדוקה כדי להגן על האינטרסים שלהם.

שיטת גיוס הנשים הייתה מחרידה. בחורים יהודיים סובבו בכפרים היהודיים במזרח אירופה והציגו עצמם כחתנים פוטנציאליים אשר הגיעו מארה"ב ומדרום אמריקה לחפש שידוך וכלות כשרות דווקא בסביבה יהודית, כדי לא ליפול, חס ושלום בקשר עם נשים לא יהודיות, רחמנא לצאלן, בארצם שמעבר לים. החתנים לא היו בררנים והיו מוכנים לקחת כלות מבתים עניים מבלי להתמקח על גובה הנדוניה. בני משפחותיהן של הכלות שמחו לשמוע שנמצא חתן לבנותיהם המוכן לקחת נדוניה נמוכה. תוך פרק זמן קצר נכנס החתן לחופתו עם הכלה המיועדת, כדת משה וישראל ולאחר שקיבל את הנדוניה שהסכימו לתת לו, נסע עם הצעירה לארגנטינה כדי למכרה תמורת ממון רב. כך הרוויחו הסרסורים שלוש פעמים: פעם אחת את הנדוניה מהורי הצעירה, פעם שנייה את כסף המכירה ופעם שלישית עבור עבודתה של הצעירה בזנות.

לא פעם נעזרו ה"מגייסים" בשדכנים מוורשה שאצלם היו רשימות של נשים רבות בכפרים כמו כן פרסמו "מודעות שידוכים" בעיתונים ביידיש בפולין ובמזרח אירופה. בדרך כלל התחבולה הייתה למצוא בנות יפות ולהציע להן נישואין, וטקס הנישואין נקרא "שאטילע חופה", ביטוי ביידיש שמשמעו טקס נישואין מהיר ושקט, ככל הנראה גם ללא רישום הנישואין האזרחיים. במקרים אחרים "המגייס" היה מארגן חתונה מזויפת עם רב מזויף, שהיה משתף פעולה, תמורת בצע כסף.

כאמור בכפרים היהודיים במזרח אירופה לא היה רישום נישואין אזרחי ולעיתים קרובות הנערות פגשו נשים נוספות על סיפון האוניה. לא אחת הנשים גילו על האוניה שה"בעל" שלהן התחתן עם עוד שלושים נשים נוספות המצויות באוניה. הסרסורים שמרו את הניירות שלהן אצלם, לא היה להן כסף והן לא דיברו את השפה החדשה, כך שלא יכלו לברוח או לצאת מכבלי עבודתן.

הנשים היהודיות היו שבויות לא רק בידי בעליהן היהודיים, שהפכו לבעלים על גופן ועל רכושן אלא גם שבויות בארץ זרה, ללא ידיעת השפה, התרבות וחוקי המדינה וללא כל מידע על מערכות תמיכה וסיוע. הן נאלצו לעסוק בזנות כל חייהן. רבות מהן שמו קץ לחייהן, אחרות נרצחו בידי הסרסורים ומעטות המליחו להשתחרר מלפיתת הארגון ולחזור לחיים חופשיים.

למרבה הפלא, השיטה של גיוס נשים במזרח אירופה פעלה עד שנת 1920, מבלי שהתפתחה כל מודעות לכך בקהילות מזרח אירופה. אפשר שקשיי תקשורת גרמו לכך, ואפשר שתנאי המחייה הקשים של המשפחות בעיירות הביאו לעצימת עיניים בקרב המשפחות. באחת האגרות שכתב אחד מרבני הכפרים בשנת 1899 נאמר: "יש צורך לראות עין בעין את המצב העגום ואת העוני של הישובים היהודיים במזרח אירופה כדי להבין שנסיעה לבואנוס איירס זה לא דבר נורא כל כך " . האם הרב ידע ( כמוהו גם רבנים רבים ) שהמשמעות של הנסיעה לארגנטינה היא כניסה לעולם של ניצול וזנות והעדיף בכל זאת מצב זה על פני המצב הקשה במזרח אירופה?

בשנת 1898 התריע הרב הראשי של בריטניה, הרב ד"ר הרמן אדלר, בפני שידוכים ונישואין לנשים במזרח אירופה, אשר כל מטרתם הייתה להביאן לעיסוק בזנות בדרום אמריקה. את אזהרתו שלח במכתב שהיה חתום גם על ידי הרב הראשי של צרפת הרב צדוק קאן, הרב מוריץ גודרמן מווינה, הרב ישראל הילדס היימר מברלין, הרב הירש מהמבורג והרב ארנרייך מרומא, אולם לא נודעה לכך הצלחה רבה. גם אחרי האיגרת של הרבנים , הסחר בנשים נמשך עוד עשרות שנים.

במשך שנים רבות, פעילות הארגון נמשכה ללא כל הפרעה, מיכון שאת בתי הבושת פקדו גם אנשי ממשלה, שופטים, שוטרים ועיתונאים רבים. פקידים מקומיים פוליטיקאים וקציני משטרה לא רק שזכו לשירותי מין אלא גם שוחדו בכספים רבים. לראשי הארגון היו קשרים חזקים בכל מקום ומקום ופעלו ללא כל חשש מהשלטונות.

בשנת 1885 הוקם הארגון היהודי "להגנה על נשים ונערות" שפעל בעיקר בבואנוס איירס וניסה להוקיע את ארגון "צבי מגדל" הארגון דרש מהיהודים לא להשכיר חנויות ודירות לחברי הארגון, לא לקבל תרומות כספיות מהם לא לתת להם להיכנס לבתי הכנסת ולמוסדות ציבור ולא לקבור אותם בקבר ישראל. התנגדות זו לא השפיעה על עיסוקיהם של בעלי הארגון ואף לא גרמה להם להתרחק מיהדותם, אדרבא , הם המשיכו לבנות לעצמם בתי כנסת ובתי קברות והמשיכו להציע את תרומותיהם הנדיבות לכל קהילה ובית כנסת אשר רצו בכך, ואכן קהילות רבות ובתי כנסת היו זקוקים לממון לשם המשך קיומן ולא וויתרו בקלות על תרומתם של הפושעים וזאת בהעדר כל תקציב ממשלתי לצרכי דת שיאפשר להם להמשיך ולהתקיים בצורה עצמאית.

בשנת 1906 הכינה קבוצה של תשע נערות זונות יהודיות מריו דה ז'נרו, שקראו לעצמן ארגון "חסד של אמת" תוכנית לארגון קבורה משלהן ולסיפוק צורכי הדת של הנשים "הפולניות" המטרות שאותן ציינו בכת הזכויות היו "להקים בית כנסת ושם לקיים את כל טקסי הדת היהודית, להעניק לחברות החולות הזקוקות לטיפול מחוץ לעיר כרטיס ברכבת וסכו כסף ולהעניק קבורה בדרגה שלישית". בשיאו פעל הארגון בכמה ערים בדרום אמריקה וכמה רבנים הועסקו על ידו.

תנועת הנשים היהודית בדרום אמריקה התפוגגה בשנות השלושים של המאה העשרים, לאחר נקיטת אמצעים כנגד "צבי מגדל" בארגנטינה ולאחר החלטת הדיקטטור הברזילאי, גטוליו ורגאס, לסגור את הגבולות בפני זונות וסרסורים. למרות זאת ארגוני היצאניות היהודיות פעלו עד סוף שנות השישים ובתקופה זו הוקם ארגון של נשים פולניות שכונו "אחיות ראשיות" כדי לעזור לנשים המבוגרות בעבודתן ובפרנסתן. 

בשנת 1930, אחר עשרות שנות סבל דיכוי והשפלה של אלפי נשים, החליטה נערת לווי בשם רחל ליברמן, לשים קץ לארגון "צבי מגדל"  והיא זאת שעזרה לרב פקד חוליו אלסוגאי להפיל את הארגון. רחל ילידת לודג' הגיעה לבואונוס איירס בעקבות הצעת שידוכין ונאלצה לעסוק בזנות. לאחר שנים הצליחה לחסוך כסף לשחרורה והחלה בחיים עצמאיים ושקטים, אולם הנהלת הארגון חששה שהיא תהווה דוגמא וסמל לעוד נשים אשר ירצו להפסיק את עבודתן. הם שלחו יהודי צעיר, בשם סולומון קורן על מנת שיציע לה נישואין, ולאחר החופה בבית הכנסת כפה עליה לשוב לעבודתה הקודמת. למרות הסכנה שבדבר, הבינה רחל שהדרך היחידה לשרוד היא לפנות למשטרה, ואכן בעקבות תלונתה נפתחה חקירה מקיפה על פעילות הארגון בארגנטינה, בברזיל ובמקומות אחרים. העדות שלה סיפקה עילה לפתיחת חקירה מקיפה. ממצאי החקירה הגיעו לשופט ד"ר רודריגז אוקומפו שסירב לקבל כספי שוחד מארגון "צבי מגדל". בחודש ספטמבר 1930 הסתיים המשפט. התיק כלל 108 עצורים. קיומו של ארגון "צבי מגדל" הינו סכנה קונקרטית לחברה שלנו, כתב השופט בפסק דינו וקבע עונשי מאסר ארוכים לנאשמים. אך השפעתם של הסרסורים המשיכה להיות דומיננטית גם בכלא. הם שיחדו פקידים רבים במערכת המשפט ובחודש ינואר 1931, הגישו עורכי הדין של הארגון ערעור שהתקבל. בכירי משרד המשפטים, חלקם משוחדים, השאירו על כנה את הרשעתם של שלושה נאשמים ואת השאר הורו לשחרר. ההחלטה פורסמה בעיתונות וגרמה למהומות בדעת הקהל. החל לחץ ציבורי כבד שגרם לשלטונות ארגנטינה לבטל את השחרורים. מאות הסרסורים שלא נכלאו גורשו לאורוגוואי.

ההיסטוריה בכלל וההיסטוריה היהודית בפרט, הן לעיתים אירוניות. אירוני הדבר שאחד הגורמים המרכזיים להפסקת הסחר בנשים היהודיות היה סגירת שערי אירופה במלחמת העולם השנייה, לצד פשיטות המשטרות המקומיות על בתי הבושת בדרום אמריקה. במשך כל שנות קיומו של ארגון "צבי מגדל", תגובתה של הקהילה היהודית במדינות השונות ובעולם כולו לתופעת סחר בנשים יהודיות וסבלן הכבד, איחרה לבוא. התופעה הייתה ידועה, כולם ידעו, וכולם החרישו. הקהילות בחרו להסתיר את אשר נעשה שמא הדבר יגרום לתמיד שלילית של הקהילות היהודיות, על אף הסל שנגרם לבנות ישראל. סיפרן של הנשים הללו ששעבדו על ידי יהודים, נרצחו, נאנסו וחוו אלימות והתעללות קשה ונאלצו לעבוד בזנות במשך שנים רבות, הוא סיפור שהושתק ושנשמר במשך שנים בסוד, במחשכי התודעה והזיכרון הקולקטיבי. הסודיות ועצימת העניים ממשיכה לעטוף את ההיסטוריה של הסחר בנשים היהודיות של דרום אמריקה, שצאצאיהן מתמידים בהימנעות מפרסום גם היום, עשורים רבים לאחר שמתו הנשים. פרשה אפלה ועגומה זו איננה מוסיפה כבוד והדר להיסטוריה היהודית , אולם לדעתי מן הראוי שתיכתב על דפי ההיסטוריה ולא רק לשמש כתמרור אזהרה לנו ולדורות הבאים שיש לפעול בגלוי באומץ ובנחישות בתופעת הסחר בנשים, ההולכת ומתרחבת בכל הכלים ובכל האמצעים ולחדול מהסודיות ומעצימת העיניים.

הקדמונים העלו על נס את הדחף המיני, בעוד שבימנו אנו מזלזלים בפעילות הדחף עצמו ומוצאים צידוק בעזרת מעלותיו של האובייקט. אם בימי קדם היו מעט סיפורי אהבה והרבה סיפורי תשוקה, הרי שבימנו הרומנטיות תופסת את קדמת הבמה. אנו נקרעים עדיין בין שתי תחושות: המיניות והרגש וכיום ניתן לראות שברמה מסוימת חזרה למיניות הקדומה המשוחררת, מה שקרוי מתירנות מינית. תביעות הנורמות התרבותיות לניהול דומה של חיי המין אצל כל בני האדם, היא אחד מגילויי אי הצדק החברתיים הכרוכים בדבר, העולה בידי אחדים ללא מאמץ, תובע מאחרים את הקורבנות הנפשיים הקשים ביותר. אי צדק זה אכן מסולק באמצעות אי ציות להוראות המוסר והחוק. המוסר הכפול החל בחברה המודרנית לגבי הגבר, מהווה הודאה מובהקת ביותר שהחברה עצמה שהוציאה מתחת לידה הוראות וחוקים אינה מאמינה באפשרות ביצוען.

התפתחות מוסרית והמטאפיסקה של האיכות 

ההתפתחות המוסרית תלויה במיומנות קוגניטיבית בגין תפיסת המציאות ארגון והערכה של ההתנסויות, היכולת לדקות האבחנה מזה ולהכללה מזה ולבסוף היכולת לחשיבה הגיונית מופשטת. השיפוט המוסרי מתייחס להערכת טיבו או נכונותו של מהלך פעולה במצב בעייתי היפוטתי.

ניתן לראות באינטראקציה הטיפולית מקצועית בין מטפל ומטופל כאילו היא מתרחשת בתוך מסגרת דמוית משולש כל צלע במשולש מייצגת נקודת מבט מסוימת . אך התחום המעניין הוא המרחב הנוצר בעקבות המפגש בין שלושת הצלעות. בסיס המשולש הוא מסגרת העבודה המקצועית טיפולית הנקבעת על ידי החברה ושתי הצלעות האחרות מייצבות את כישוריהם ומאפייניהם של המטפל ושל המטופל, כששטח המשולש הוא המרחב הטיפולי.

המבנה האבולוציוני של המטאפיסקה של האיכות מוכיח כי אין רק מערכת מוסרית אחת יש רבות. במטאפיסקה של איכות המוסר נקרא "חוקי הטבע", שבאמצעות תבניות בלתי אורגניות מנצחות את התוהו. יש מוסר הנקרא "חוק הג'ונגל" ואז הביולוגיה מנצחת את הכוחות הא- אורגניים של המוות והרעב. יש מוסר שבו תבניות חברתיות מנצחות את הביולוגיה = החוק. וישנו מוסר אינטלקטואלי שעדיין נאבק ומנסה לשלוט בחברה.

בקונפליקט המוסרי האבולוציוני בין החיידק לחולה המרווח האבולוציוני הוא עצום וכתוצאה מכך, המוסריות של המצב ברורה מאליה הרופא יעדיף את החולה על פני החיידק. אבל כאשר התבניות הסטטיות בקונפליקט ברורות יותר הכוח המוסרי של המצב נעשה ברור פחות.

עניין מוסרי פופולרי המקביל לעניין החיידק והחולה הוא הצמחונות.. האם זה בלתי מוסרי כטענת ההינדים והבודהיסטים לאכול את בשרן של בעלי חיים? המוסר הרווח שלנו אומר שזה בלתי מוסרי רק אם אתה הינדי או בודהיסטי, אם לא אזי זה בסדר מבחינה מוסרית כי המוסר איננו יותר מאשר "מוסכמה חברתית".

בשאלות מוסריות ברמות אבולוציה גבוהות יותר מאלה של החיידקים, הפירות הירקות ובעלי החיים ברמות גבוהות אלה הנושאים המוסריים נעשים הרבה יותר מורכבים. נשאלת השאלה האם מבחינה מדעית זה מוסרי שחברה תהרוג יצור אנושי? זוהי שאלה מוסרית כבדת משקל שעדיין נאבקים עליה בבתי משפט ובמערכת החוקים ברחבי העולם.

דומה כי מוסר אבולוציוני יאמר תחילה כן. לחברה יש זכות להרוג בני אדם על מנת למנוע הריסתה. לכפר פרימיטיבי מבודד שפושעים מאיימים עליו יש זכות מוסרית וחובה להרוג אותם מתוך הגנה עצמית כיוון שהכפר הוא צורת אבולוציה – חברה – גבוהה יותר מגוף אנושי ביולוגי. אך כאשר החברה עצמה אינה נתונה בסכנה כמו הוצאה להורג של פושעים כפרטים בחברה הבעיה המוסרית נעשית מורכבת יותר. אם למבנה החברתי המבוסס לא נשקפת סכנה של ממש מצד הפושע כי אז מוסר אבולוציוני יטען שאין הצדקה להרוג אותו. הריגתו היא בלתי מוסרית משום שהפושע אינו אורגניזם ביולוגי הוא אף אינו רק יחידה חברתית פגומה.

כל אימת שאתה הורג יצור אנושי, אתה הורג גם מקור של חשיבה. יצור אנושי הוא אוסף של רעיונות, לרעיונות אלה יש עדיפות על פני החברה . רעיונות הם ברמה אבולוציונית גבוהה יותר מזו של תבניות חברתיות בדיוק כשם שזה מוסרי שרופא יהרוג חיידק ולא את החולה, כך מוסרי יותר שרעיון יהרוג חברה מאשר חברה תהרוג רעיון (ראה מה קרה עם עליית הנאציזם וההתרחשות השואה בעם היהודי).

ראשית חוקי המוסר קבעו כי העליונות של החיים הביולוגיים על פני הטבע הדומם. שנית היו חוקי מוסר שקבעו את העליונות של הסדר החברתי על החוקים הביולוגיים. מוסר מקובל , איסור שימוש בסמים, רצח, ניאוף גניבה וכו'. חלוקת המוסריות לרמות אבולוציוניות יוצרות בתאום כל מיני רעיונות מוסריים מעורפלים – ומטושטשים שעולים ונצפים במסורת התרבותית הנוכחית שלנו, סטייה היא דוגמא לכך. במוסריות אבולוציונית המשמעות של סטייה בהתנהגות לא מוסרית ברורה לגמרי. סטייה היא קונפליקט בין איכות ביולוגית ואיכות חברתית. אלכוהול מין וסמים הם בעלי איכות ביולוגית, כלומר מעניקים הרגשה טובה אבל הם מזיקים מטעמים חברתיים. הם אוכלים את כספך, הם הורסים את המשפחה שלך והם מאימים על יציבות הקהילה והחברה.

לענייננו דוגמת הזנות מבטאת קונפליקט בין איכות ביולוגית לבין איכות חברתית. הזנות מאימת על המוסד המשפחתי ומאיימת על היציבות של הקהילה החברה (נחלות גירושין וכו'). פירסינג בספרו "ליילה" (ע"מ 315 כתב: "רייג'ל חשב שלילה היא בלתי מוסרית (זונה) שהיא הרסה  משפחה ופגעה במעמדו של גבר מסוים בקהילה החברתית – תבנית ביולוגית של איכות ומין שהרסה תבנית חברתית של איכות משפחה ומשרה. רייג'ל כעס על כניסתם של אינטלקטואלים – התבנית האינטלקטואלית – לזירה זו שאמרו כי זה בלתי אינטלקטואלי  להדחיק יצרים ביולוגיים. יש להחליט בעניינים אלה על בסיס ההיגיון ולא על בסיס של קודים חברתיים".

במערכת היחסים האבולוציונית התאים – תבנית א-אורגנית, המציאו באורח דינמי בעלי חיים – תבנית ביולוגית כדי לשמר ולשפר מצבם. בעלי החיים – תבנית ביולוגית במציאו באורח דינמי חברה – תבנית חברתית הינה תכנית חברתית המציאה באורח  דינמי את הידע האינטלקטואלי – תבנית אינטלקטואלית.

קיים מאבק מתמיד בין ארבעת התבניות וקיים מאבק בין התבניות החברתיות והאינטלקטואליות, מי ישלוט במי? האם החברה תשלוט באינטלקט או שהאינטלקט ישלוט בחברה. האינטלקט הולך בדרך שלו ולכן הוא נמצא במצב של מלחמה בחברה, מנסה לשעבד את החברה ולסגור אותה מאחורי "סורג ובריח". אך במאבק זה שבין האינטלקט לחברה יש גם אזהרה, ממש כשם שהחברה שמחלישה את הבריאות הפיסית – תבנית ביולוגית – של אנשיה מסכנת את עצמה, כך גם התבנית האינטלקטואלית שמחלישה את החברה והופכת אותה מסכנת בכך את עצמה. כיום אנו חיים בגן עדן אינטלקטואלי וטכנולוגי ובסיוט מוסרי וחברתי משום שהתבנית האינטלקטואלית של האבולוציה במאבקה להשתחרר מהרמה החברתית, התעלמה מתפקידיה של הרמה החברתית בשמירה על השליטה על הרמה הביולוגית. האינטלקטואלים נכשלו בכך שלא הבינו את איכות התבנית הביולוגית , אין התבנית האינטלקטואלית יכולה לשלוט בתבנית הביולוגית אלא רק באמצעות התבנית החברתית – שההסדר החברתי מדכא את התבנית הביולוגית ללא הרף.

איכות ביולוגית נחוצה להישרדות אבל כשהיא מאיימת לשלוט בחברה ולהרוס אותה האיכות הביולוגית הופכת להתגשמות של הרוע. אחת הסיבות לכך שהתרבויות האסלמיות הפונדמנטליסטיות נעשו כה קנאיות בשנאתן למערב נעוצה בכך שהיא שחררה את הכוחות הביולוגיים שהאיסלם נאבק מאות בשנים כדי לשלוט בהם. הרעיון שהתבנית האינטלקטואלית לבדה מסוגלת לשים קץ לכל הפשעים הביולוגיים שאנחנו יכולים לשכנע את הפשע להתחסל, רעיון כזה לא יעבוד. תבניות אינטלקטואליות אינן יכולות לשלוט בצורה ישירה על תבניות ביולוגיות באמצעות השיחה והדיבור. בין התבנית החברתית ובין התבנית הביולוגית איננו במילים. אמצעי השיחה והדיבור בין התבנית החברתית ובין התבנית הביולוגית, הוא תמיד שוטר או חייל והרובה שלו.

כל חוקי ההיסטוריה, כל הנימוקים, כל החוקות ומגילות זכויות וההצהרות לעצמאות אינם אלה פקודות לצבא ולמשטרה. אם הצבא והמשטרה אינם יכולים או אינם רוצים לבצע את הפקודות האלה כהלכה כי אז הן לא שוות את הניר שעליו הן כתובות. על כן כאשר ערכים ביולוגיים מערערים ערכים חברתיים התבנית האינטלקטואלית חייבת לזהות התנהגות חברתית ולתמוך בה כל הזמן וללא סייג. האינטלקטואלים חייבים למצוא התנהגות ביולוגית הרסנית ולהגביל או להשמיד אותה כפי שרופא משמיד חיידקים קודם שהתבנית הביולוגית תהרוס תבנית חברתית.

הסרוגייט והמוסריות – השיפוט המוסרי מתייחס להערכת טיבו או נכונותו של מהלך פעולה מסוים. במצב חברתי התנהגותי השיפוט המוסרי תלוי בהתפתחות המוסרית של החברה. החברה מתייחסת לסרוגייט ברמה השנייה של ההתפתחות המוסרית ברמה של המוסכמות. בשלב האוריינטציה כלפי סמכות חוק וחובה, המוסר בשלב זה מאופיין על ידי אמונה חזקה בחוק וסדר והופך לערך ראשון במעלה. הסרוגייט נתפס בחברה כזנות והחוק הוא חוק "אל תעשה" יותר מאשר עקרונות מופשטים של צדק. החברה בהתייחסות לסרוגייט כלזנות משדרת שיש להישמע לחוק ולכבד אותו כדי להימנע מעונש שהרשות החוקית עלולה לאכוף, שבירת החוק גורמת לרגשות אשם. ההתנהגות המוסרית של החברה כלפי הסרוגייט מודרכת אפוא ע"י אשם ופחד מפני צנזורים חוקיים. החברה משדרת אוריינטציה של אמונה בכוחן של הרשויות בחוקים הקבועים ובקיום הסדר החברתי בכל מחיר. החברה מדגישה את הצורך במילוי החובה להישמע לחוקים, משמעת כלפי סמכות וסדר חברתי קבוע. התנהגות מוסרית פירושה – הישמעות לחוק . כיוון שהנישואין והמשפחה הם מוסד חיוני לחברה ומבוסס על חוקים , החברה רואה בסרוגייט התנהגות הפוגעת בחוק ובסדר החברתי הקבוע.

הסרוגייט  והמטאפיסקה – החברה מתייחסת לסרוגייט ובעיקר לסרוגייט נשים כאל זנות ועפ"י הרמה החברתית במטאפיסיקה, הזנות הינה סטייה. עפ"י הרמה הביולוגית הרי שסרוגייט הינו מימוש הצורך או העזרה לאנשים עם ליקוי בתפקוד המיני לממש את הצורך הביולוגי שלהם.

עפ"י האמה החברתית הזנות פוגעת בסדר החברתי ובמוסד הנישואין והמשפחה. ועפ"י הרמה האינטלקטואלית הסרוגייט הינו יכולת טיפולית מקצועית שבאה לסייע לזולת לממש את עצמו, זכויותיו ורצונו החופשי לקיים יחסי מין.

כפי שצוין, הזנות מוגדרת כסטייה במוסריות אבולוציונית המשמעות של הסטייה בהתנהגות לא מוסרית ברורה. סטייה היא קונפליקט בין איכות ביולוגית ואיכות חברתית. הזנות היא בעלת איכות ביולוגית כלומר מתן סיפוק לצורך הרגשה טובה אבל מזיקה מטעמים חברתיים . היא עלולה להרוס משפחה ולאיים על היציבות החברתית.

האינטלקטואלים ובעלי המקצוע המטפלים: פסיכולוגים, רופאים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים הטוענים שיש לבחון ולקבל את הסרוגייט על בסיס מקצועי טיפולי ולא על בסיס של קודים חברתיים, קדושת המשפחה וסטייה חברתית לא יתרמו מאומה בשיפור הקבלה וההכרה החברתית בתפקיד הסרוגייט . על מנת שהחברה תכיר בתפקיד הסרוגייט כתפקיד טיפולי המעניק מענה לבעיות רפואיות ואישיות של בני האדם, יש צורך שהאינטלקטואלים יקיימו דו שיח עם הרמה החברתית על מנת להגיע להבנה ולקבלת תפקיד הסרוגייט כחלק ממערך הטיפולי הקיים בחברה – כפי שנעשה הדבר בדו-שיח עם רבנים על מנת להעניק טיפולי סרוגייט לנכי צה"ל הסובלים מנכויות קשות.

לסיכום: מאבק עיקש על בסיס מקצועי אינטלקטואלי תוך התעלמות מהצרכים החברתיים והמוסכמות החברתיות (כגון דיני הלכה שאישה אסורה על בעלה ובועלה , ממזרות ושאין להתיר לנשים נשואות לשמש כסרוגייט) יגרום לפגיעה בתהליך ההכרה החברתית ובקבלה החברתית של תפקיד הסרוגייט.   

שאולי יצחק

הכותב הינו עו"ד, מוסמך לעבודה סוציאלית קלינית, מומחה לשיקום וקב"ן (רס"ן) במיל'.

דואר אלקטרוני: e – mail:  shauli52@walla.com

אתר אינטרנט – Www.shaulilaw.com